לחם ללא גלוטן: איך שומרים אותו טרי
לחם ללא גלוטן שלא נגמר ביום הראשון לא חייב להתבזבז. ככה אנחנו שומרים, מקפיאים ומחממים את הפיתות והלחמים בבית.
מקפיא, לא מקרר
לפני הכול מציצים באריזה: אם היצרן כתב איך לשמור או להקפיא, הולכים לפי מה שכתוב שם. אם לא כתוב, כדאי לזכור שבמקרר לחם ללא גלוטן נוטה להתייבש מהר — ולכן את מה שלא ייאכל עד מחר פורסים ומקפיאים. פיתה קפואה אפשר לחמם ישר מהמקפיא, במחבת יבשה.
הסוד הוא להקפיא מוקדם, כשהלחם עוד טרי ולפני התאריך שעל האריזה, ולא כשהוא כבר מתחיל להתייבש. וככה נראית אצלנו שגרת ההקפאה:
- פורסים את הכיכר ביום הקנייה, על קרש נקי ובסכין משוננת נקייה, לפרוסות בעובי אחיד.
- מפרידים בין הפרוסות בפיסות נייר אפייה, כדי לשלוף פרוסה אחת בלי להפשיר את כולן.
- אורזים בשקיות הקפאה קטנות, שתיים עד ארבע פרוסות בשקית, ומוציאים את האוויר לפני שסוגרים.
- כותבים על כל שקית את שם הלחם ואת התאריך, כדי לדעת מה להוציא קודם.
- לחמניות חוצים לפני ההקפאה, כדי שייכנסו ישר לטוסטר; פיתות מקפיאים שלמות, עם נייר אפייה ביניהן.
מחזירים לחם לחיים
חימום קצר יכול להחזיר ללחם ללא גלוטן קרום פריך ופנים רכים. אם על האריזה יש הוראות חימום, מתחילים מהן; אם אין, יש חמש דרכים, לפי מה שיש ביד ולפי כמה זמן יש. ובכל דרך נשארים ליד ומוציאים בזהירות, כי הלחם, המחבת והתבנית חמים:
- טוסטר — לפרוסות, גם ישר מהמקפיא: 2–3 דקות, עד שהקרום מתפרך. פרוסה שנתקעה מוציאים רק אחרי שמנתקים את הטוסטר מהחשמל ומחכים שיתקרר — לא בסכין ולא במזלג.
- מחבת יבשה — לפיתות ולפרוסות: אש בינונית, בערך דקה לכל צד. פיתה שיוצאת ישר מהמקפיא צריכה לפעמים עוד קצת, עד שהיא חמה גם באמצע.
- תנור — לכיכר שלמה או ללחמניות: מתיזים מעט מים על הקרום ומחממים ב-180 מעלות 5–10 דקות. לחמניות קפואות צריכות בערך 10–15 דקות, עד שהן חמות גם באמצע.
- אדים — ללחם שהתייבש: עוטפים במגבת נייר לחה ומחממים במיקרוגל 10–15 שניות. אוכלים מיד, כי כשהלחם מתקרר הוא נוטה להתקשות שוב.
- הפשרה איטית — לכיכר שלמה לארוחה: מוציאים מהמקפיא בבוקר, משאירים בשקית סגורה, ומחממים בתנור כמה דקות לפני שמגישים.
שקית סגורה, אבל לא לחה
לחם שנשמר בחוץ נשאר בשקית סגורה, במקום קריר, לא בשמש. אם הוא יצא חם מהתנור — מחכים שיתקרר לגמרי לפני שסוגרים, אחרת הקיטור מרכך את הקרום והלחות נשארת בשקית.
בחוץ משאירים רק את מה שייאכל עד מחר, והשאר עובר למקפיא כבר בערב הראשון. מקום טוב הוא מגירה או ארון, רחוק מהתנור, מהכיריים ומהשמש של החלון.
לחם שנפתח סוגרים היטב אחרי כל פעם, גם באטב לשקיות או בגומייה פשוטה. ולחם שמחכה על השולחן בזמן הארוחה חוזר לשקית מיד בסוף, לא אחרי שעה.
ואם מופיע עובש, לא מצילים: זורקים את כל הלחם שבשקית, ולא רק את הפרוסה או את הפינה שרואים עליהן כתם. לחם עם עובש גם לא מקפיאים ולא הופכים לפירורים.
מה עושים עם קצוות
מכינים מהם פירורי לחם: מייבשים בתנור נמוך, בערך 120 מעלות, עד שהם יבשים לגמרי, מחכים שיתקררו, טוחנים במעבד מזון נקי ושומרים בצנצנת סגורה. זה ציפוי לשניצל ולקציצות, בלי לקנות עוד מוצר. ואם אין קצוות בבית, יש פירורים מוכנים לציפוי על המדף.
קרוטונים לסלט ולמרק: חותכים 2–3 פרוסות לקוביות, מערבבים עם כף שמן זית וקורט מלח, ואופים ב-180 מעלות 10–15 דקות, עד שהם זהובים ופריכים. מערבבים פעם אחת באמצע, ומחכים שיתקררו לגמרי לפני שמכניסים לצנצנת.
ויש גם קינוח: פודינג לחם. חותכים לקוביות 4–5 פרוסות ומניחים בתבנית קטנה משומנת, טורפים 2 ביצים עם כוס חלב, 2 כפות סוכר וקורט קינמון, ויוצקים מעל. מחכים 10 דקות שהלחם יספוג, ואופים ב-180 מעלות 25–30 דקות, עד שהמרכז יציב ולא נוזלי. מה שנשאר שומרים במקרר.
ולבוקר: טורפים ביצה עם 2–3 כפות חלב, טובלים בה לרגע שתי פרוסות של אתמול, ומטגנים במחבת עם מעט חמאה או שמן, 2–3 דקות לכל צד, עד שהן זהובות והביצה עשויה. מגישים עם סירופ או ממרח שמסומנים ללא גלוטן.
שגרת לחם לשבוע
הנה שגרה פשוטה לשבוע אחד, שאפשר להתחיל כבר היום. ככה זורקים פחות לחם, ובבוקר בדרך כלל כבר מחכה במקפיא פרוסה לטוסטר.
- יום הקנייה — אוכלים טרי, ואת מה שלא ייגמר עד מחר פורסים ומקפיאים במנות.
- בימים שאחרי — פרוסות יוצאות מהמקפיא ישר לטוסטר, ופיתות ישר למחבת, בלי הפשרה מראש.
- באמצע השבוע — מציצים במקפיא ורושמים מה חסר לקנייה הבאה.
- סוף השבוע — קצוות ופרוסות שהתייבשו, בלי סימן של עובש, הופכים לקרוטונים, לפירורים בצנצנת או לפודינג לחם.
